שנת הלימודים השנייה התחילה והכניסה לאוניברסיטה לעולם לא נראתה מאיימת יותר. כולם פוסחים על פניי בפרצופים יודעים, הממהרים לאנשהו, בטוחים מדי. רק אני עדיין מחפשת את הכיתה הנכונה, את הדרך הנכונה להצלחה. השנה הראשונה הייתה למקלט, הקלתי על עצמי והרשיתי להתפנק ללא עיסוקים מיוחדים מלבד הלימודים. אך בשנה השנייה הציפייה גוברת, התואר אוטוטו נגמר והמסקנות צריכות זה כבר לקרום עור וגידים. לקחתי החלטה אמיצה ושלחתי אין ספור עותקי קורות חיים, אך אותו משפט ארור המסביר כי "מחפשים ניסיון" רדף אחרי ונותרתי ללא פירות לקצור. בחיפושיי אחר פתרון אופטימאלי – רכישת ניסיון בתחום מועדף – שמעתי על פרויקט "רוח חדשה" המוצא מקומות התמחות לסטודנטים ומבסס את עתידם. בתמיכה צמודה ואכפתית של הרכזת שהוצמדה לי ושלמדה להכיר את רצונותיי וכישוריי החלטתי לקחת חלק, כדוברת, במרכז SOS ללימודי אלימות בישראל. המרכז הפך להיות לבית חם, מעודד והמעניק כלים אסטרטגיים להתמודדות בשוק העבודה. שעות ההתמחות היו נוחות ומצומצמות כך שיכולתי להמשיך ולהשקיע בלימודים ואילו הניסיון שרכשתי היה בלתי נדלה. כיום, לאחר יותר מחצי שנה, מוצלחת במיוחד, התמניתי ל - ע. מנכ"ל האחראית על תפעול פרויקטים, על התקציב, הממונה על מתנדבים וכדומה. את כל התודות אני חבה לפרויקט שניתב אותי אל המקום המתאים לי ביותר ותמך בי לאורך כל הדרך. מכאן, העתיד נראה ורוד והאפשרויות אין סופיות. אל תחכו לניסיון, צרו אותו במו ידיכם.

בהצלחה!

קובץ מצורף	גודל
MoranBiasera.jpg	2.92 קילו-בית