ברחובות כמו נשבה שתיקת קודש, אור דמדומים, המתפללים חוזרים לאיטם מבתי הכנסת. בשעה זו של יום שישי בכל מקום בירושלים תורגש שלווה דומה המלווה את אותם מראות. האויר כאן עוצר בתוכו חרדת קודש, בתי מקדש, מלכים, חורבן. ירושלים אפופת המיסתורין.

 הרי ירושלים

לתוך כך נולדתי, ביתי משקיף לעין כרם, שכונה ציורית בדרום מערב העיר, כשהראות טובה אם מביטים היטב ניתן לראות את הים בוהק, מבצבץ בין ההרים הרחוקים. גדלתי והתבגרתי מביטה בהרים וכל פעם רואה בהם משהו אחר, גבעות בשוויץ, כפר באיטליה. עוקבת אחר נקודת השקיעה המשתנה מעונה לעונה, וכל יום נראית קצת אחרת.

חלק מהחינוך נספג מהסביבה, אוירה של רוח בהרים, ופנימה רחובות עוטפים. כנסת ישראל, בית המשפט, מוזיאון ישראל, מוזיאון המדע, תיאטרון, סינמטק. כאן בכל קרן רחוב בניין עם היסטוריה, קרב התרחש, אישיות בכירה התגוררה, או מתגוררת. והאנשים, בשלל צבעי הקשת.

 בוקר בשוק מחנה יהודה

בשוק מחנה יהודה ניתן להיווכח, צבעוניות ססגונית של אנשים וניחוחות. מעט צפונה ממנו מתגלות סמטאותיה של אהל משה (ע"ש משה מונטיפיורי), אחת השכונות הראשונות. ככזו נבנתה סביב חצר מרכזית אליה פונים פתחי הבתים.

שכונת ימין משה 

שכונה נוספת הקרויה על שמו היא ימין משה. רחובותיה הצרים והציוריים משקיפים אל החומות. שם, ליד תחנת הרוח ועגלתו של מונטיפיורי, נקודת התצפית החביבה עלי: מדרום הסינמטק, תחתיו משתרע גיא בן הינום, על ההר ניתן לראות את גדר ההפרדה ואם נמשיך עם עיננו מזרחה - חומות העיר העתיקה.

בשנים האחרונות כשלא הייתי כאן, התגאיתי לומר שאני מעיר הקודש, טבור העולם, כאילו משמעו שדבק בי משהו ממנה. גדולים הלכו ברחובותיה, סופרים כתבו עליה, ואתם עכשיו גרים בה. זכיתם לתקופה בעיר קסומה. אפשר לוותר על מקל ותרמיל, לצאת מהדירה ולהתהלך ברחובותיה, עם או בלי מפה. לחפש שלטים כחולים (תלוים ברחבי העיר), לטייל בעקבות אדם, ספר, או תקופה, אין סוף לאפשרויות.

אפשר לראות מבעד לאבק, לעוני  להתחרדות. יש כאן עולם צעיר ותוסס של סטודנטים שמביא גוון מיוחד משלו ויכול להנות ממה שירושלים, הדינאמית בדרכה שלה, יכולה להציע. עושר תרבותי, הסטוריה ומקומות בילוי שמשקפים את אותו הגיוון, אותה הדואליות.